ישראל אימצה מספר אמנות והסכמים בינלאומיים המעניקים הגנות ליצירות ספרותיות ואמנותיות, העיקריים שבהן הם אמנת ברן והסכם TRIPS, ומכוחם, יצירות שנוצרו בידי אזרחים ן/או תושבים של מדינות החברות באמנה, או שפורסמו לראשונה במדינות אלה, מוגנות בישראל כמו יצירות שנוצרו בישראל. באותה מידה יצירות ישראליות מוגנות במדינות החברות באמנה.
נקודת המוצא בדיני זכיות יוצרים היא, שיצירה שלא יצרתם או קניתם, יש להניח כי היא מוגנת בזכויות יוצרים אלא אם בפירוש נאמר אחרת באתר/חשבון. דיני זכויות יוצרים חלים הן על יצירות באתרים והן על יצירות בחשבונות ברשתות חברתיות, החוק אינו עושה הבחנה לגבי תחולת ההגנה על מקור היצירה.
אמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות (להלן: "אמנת ברן"), היא אמנה בינלאומית המגינה על זכויות יוצרים. היא מנוהלת כיום על ידי ארגון wipo – ארגון הקניין הרוחני העולמי, השייך לאו"ם.
כל אומה החתומה על אמנת ברן מחויבת להעניק למחברי יצירות בני אומות אחרות החתומות על האמנה, את אותה הגנה שחקיקת זכויות היוצרים שלה מספקת למחברים בני הלאום.
בנוסף לכלל זה, מחייבת האמנה להעניק לאותם מחברים מספר זכויות מינימליות הקבועות באמנה, בלי תלות בחקיקה המקומית ובכללן:
איסור על העתקה או תרגום של היצירה בלי רשות מחברה, איסור על העתקתה בלי רשותו מלבד לשימוש הוגן, איסור על שידור, הקרנה או הקראה פומבית של היצירה בלי מתן רשות, כמו גם על שינוי, עיבוד או סילוף שלה. בנוסף על כל אלה מקנה האמנה למחבר שתי זכויות "מוסריות": הזכות לטעון לזכותו על היצירה והזכות להתנגד לכל שימוש בה שיפגע בכבודו או בשמו.