מהו שימוש הוגן ביצירות?

סעיף 19(א) לחוק זכויות יוצרים התש"ח – 2007 קובע כי שימוש הוגן ביצירה יחשב כשימוש הוגן ביצירה למטרות כגון אלה: "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך".
סעיף 19(ב) לחוק זכויות יוצרים התש"ח – 2007 קובע כי לשם בחינת הוגנות השימוש ביצירה ישקלו השיקולים הבאים:
1. מטרת השימוש ואופיו. [א] בדרך כלל מטרה שהנה בעלת אופי מסחרי לא תוכר כשימוש הוגן, להבדיל משימוש למטרות חינוכיות ולימודיות המקדם ערכים חשובים לחברה. [ב] שימוש טרנספורמטיבי – שימוש המשנה את היצירה בה נעשה שימוש על ידי תוספת ביטוי, משמעות או מסר חדשים, או שימוש ביצירה באופן שונה או למטרה או פונקציה שונה מזו של היצירה המקורית. לעיתים קרובות, שימוש ביצירות לצרכי הוראה ומחקר שונה מן המטרה לשמה נוצרה היצירה, אף אם לא נעשה שינוי בתוכן של היצירה עצמה,  ועל כן הדבר יתמוך במסקנה כי השימוש הוא הוגן ועל כן מותר.
[ג] שימוש שסביר היה להניח כי בעל הזכויות לא יתנגד לו – למשל: שימוש שקרוב לזוטי דברים, שימוש ביצירה באופן שמתיישב עם תכלית הפקתה, כגון מחקר אקדמי, אשר מטבעו נועד להפצה בקרב הקהילה האקדמית.

2. אופי היצירה בה נעשה השימוש. [א] ככל שהיצירה היא יצירה המבוססת על עובדות ונתונים (שאינם מוגנים כשלעצמם בזכות יוצרים), היקף השימוש המותר יהא רחב יותר, ובלבד שאין המדובר בספר לימוד.
[ב] יצירות הנושאות אופי אקדמי, שחוברו על ידי מרצים, סטודנטים או חוקרים.
[ג] יצירות שאין אליהן גישה אלקטרונית זמינה במאגרי מידע.       
[ד]
יצירות שאזלו מהשוק ולא ניתן להשיגן באופן סביר.
[ה]
כאשר מדובר בספר, יש לבחון האם  מדובר בספר לימוד או ספר שאינו ספר לימוד. ספר לימוד הוא ספר שנכתב מתוך מטרה עיקרית שישמש להוראה. ספר שאינו ספר לימוד – היקף השימוש המותר בו יהיה רחב יותר.

3. היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה. זהו קריטריון היקף ההפרה. זהו קריטריון כמותי ואיכותי כאחד. אם נעשה שימוש בחלק זניח מהיצירה הנטיה תהא לאשר את השימוש כהוגן, ולהפך.
[א]
היקף השימוש ביצירה צריך להיות מידתי ביחס לנחוץ לצורכי ההוראה או המחקר. ההחלטה כי כמות השימוש מידתית לשם קיום המחקר או ההוראה יכולה להיעשות על בסיס הצהרה של האדם המבקש את השימוש ביצירה, כגון החוקר, הסטודנט וכד' שיפנו בטופס בקשה מתאים לקבלת החומר מהעמותה.
[ב] המבחן שיש ליישם הוא האם הכמות שהועתקה נדרשת באופן סביר לשם הגשמת המטרה של המחקר/ההוראה/הלימוד, או שמא די בכמות קטנה יותר לשם הגשמת המטרה. לדוגמא, לגבי צילום או תמונה, הגשמתה של מטרת הלימוד/המחקר תחייב להעתיק את היצירה בשלמותה. כך גם ביחס למאמר מדעי או כתבה בעיתון. מצד שני, ברור כי אין להעתיק ספר שלם לצורך לימוד עצמי או מחקר.

4. השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. בשיקול זה, תיבחן הפגיעה בשוק הלקוחות הפוטנציאלי של היצירה, כתוצאה מהשימוש שנעשה בה.

5. מתן קרדיט – ציון שם היוצר. בפסיקה הישראלית התגבש שיקול נוסף לבחינת הוגנות השימוש והוא הקפדה על מתן קרדיט ליוצר היצירה בה נעשה שימוש.